החלטה בתיק בש"א 1507/05

1.         לאחר שביום 14.3.05 ניתן בתיק העיקרי פסק דין, לפיו נדחתה התביעה על הסף הואיל והמבקשים לא השיבו לבקשה שהגישה המבקשת בבש"א 8334/04, הוגשה עתה הבקשה דנן - בקשה לביטול פסק הדין האמור.

2.         השתלשלות העניינים אשר הביאה למתן פסק הדין היתה כדלהלן:

א.         בהליך קודם שהתקיים בין הצדדים, במסגרת ת"א 1479/98 (להלן - "התובענה הראשונה"), עתרה המשיבה כי יוצהר שהיא זכאית להירשם כבעלים של חלקה 77 בגוש 30571 בירושלים, חלקה שהיתה רשומה על שם המנוח אינטראניק בקרג'יאן, שהמבקשים 2 ו- 3 הם יורשיו. שמיעת העדויות בתובענה הראשונה נקבעה ליום 7.3.02. במועד זה לא התייצבו המבקשים ובא-כוחם והתייצבה המשיבה, אשר הגיעה במיוחד מארצות הברית. במצב דברים זה ניתן פסק דין, בגדרו הוענק למשיבה הסעד לו עתרה בתובענה הראשונה.

ב.         בקשה שהוגשה לביטול פסק הדין הנ"ל (בש"א 1175/02) נדחתה. פסק הדין בתובענה הראשונה הפך לחלוט לאחר שלא הוגש ערעור על פסק הדין או על ההחלטה בבש"א 1175/02.

ג.          ביום 28.9.04 הוגשה התובענה דנן, שבה עותרים המבקשים לביטול פסק הדין אשר ניתן בתובענה הראשונה.

הטענה התומכת בעתירה האמורה, כמפורט בכתב התביעה, היא, שלאחר מתן פסק הדין בתובענה הראשונה התברר למבקשים שלמשיבה כלל לא היו זכויות בקרקע הנדונה עובר לדיון בתובענה הראשונה, שכן המשיבה מכרה את זכויותיה לאדם בשם מוחמד אחמד עבדאללטיף. בנוסף, נטען כי התברר למבקשים שהעסקה שבין המשיבה לבין עבדאללטיף התייחסה למגרש מספר 44 ולא למגרש מספר 45, בעוד שבתובענה הראשונה טענה המשיבה, כי היא בעלת הזכויות במגרש מספר 45. בכתב התביעה לא מפורט מתי נודע למבקשים לראשונה על העובדות הנ"ל וצוין רק שמקור המידע הוא בהליך אחר (ת"א 4244/04) שגם בו מעורבים המבקשים והמשיבה.

ד.         המשיבה הגישה כתב הגנה ובו עתרה לסילוק התביעה על הסף. בענין זה הוגשה גם בקשה נפרדת בבש"א 8334/04. תמצית טענת המשיבה היתה, כי פסק הדין בתובענה הראשונה יצר מעשה בית-דין והמבקשים אינם יכולים לשוב ולהתדיין עם המשיבה בנוגע לממצא שנקבע בפסק הדין, ולפיו המשיבה היא בעלת הזכויות בקרקע הנדונה. המשיבה מודעת לכך שבהתקיים נסיבות מיוחדות ניתן לסטות מהכלל האמור ולבטל פסק דין חלוט (מה שמכונה לעיתים "משפט חוזר אזרחי"), אך טוענת, שבמקרה דנן לא התקיימו נסיבות שכאלה. בבקשה המפורטת והמנומקת כדבעי מצביע בא כוח המשיבה על כך שהמבקשים היו יכולים לדעת על העסקה שבין המשיבה לבין עבדאללטיף (עליה נמסר להם עוד בטרם הגשת התובענה הראשונה) ואין מדובר בראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בעבר. זאת ועוד, המידע שעליו מסתמכים המבקשים בתביעתם לביטול פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, עניינו עסקה שבין המשיבה לבין צד שלישי (עבדאללטיף) שנעשתה במועד מאוחר יותר למערכת העובדות הרלוונטית ליחסים שבין המשיבה לבין מורישם של המבקשים ואין בו כדי להשליך על מערכת הזכויות והחובות שבין המבקשים לבין המשיבה, שרק היא היתה נשוא ההתדיינות בתובענה הראשונה.

ה.         ביום 21.2.04 ביקש בא כוח המבקשים ארכה להגשת תשובת המבקשים לבקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשה זו ציין בא כוח המבקשים, כי כתב ההגנה והבקשה הנ"ל הומצאו לו עוד ביום 11.1.05. נמצא, כי בעת הגשת בקשת הארכה, כבר חלף המועד להגשת התשובה, שהיתה אמורה להיות מוגשת עד ליום 2.2.05. בקשת הארכה נענתה, והוחלט כי התשובה לבקשה בבש"א 8334/04 תוגש עד ליום 10.3.05.

ו.          משלא הוגשה התשובה במועד, פנתה המשיבה לבית המשפט וביקשה שתינתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. ביום 14.3.05 החלטתי לקבל את הבקשה בהעדר תשובה ולדחות את התביעה על הסף. המבקשים חוייבו גם בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 4,000 ש"ח.

ז.          הבקשה דנן לביטול פסק הדין הוגשה ביום 19.4.05. בא כוח המבקשים טוען בה, שלא הגיש תשובה לבש"א 8334/04 שכן לא התקבלה אצלו החלטת בית המשפט בבקשה למתן ארכה להגשת התשובה, למרות שהתצהיר שתמך בתשובה נחתם עוד ביום 26.2.05. עוד נטען, באופן כללי ביותר, כי למבקשים עומדת הגנה של ממש כנגד הבקשה שתביעתם תסולק על הסף. טיב ההגנה לא מפורט בבקשה, אך נזכר בתצהיר שתמך בה, אשר הוגש מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולא במצורף לה. בתצהיר מצהיר המבקש מס' 2 כי התביעה דנן הוגשה לאחר שהתברר שהמשיבה לא היתה הבעלים של מגרש מספר 45 (כנטען על ידה בתובענה הראשונה), אלא של מגרש מספר 44, וכי זכויותיה במגרש מספר 44 נמכרו לעבדאללטיף, עובדות שהוסתרו על ידי המשיבה בעת שהגישה את התובענה הראשונה.

ח.         המשיבה השיבה בכתב לבקשה לביטול פסק הדין והמבקשים הגיבו בכתב לתשובה. ניתן עתה ליתן החלטה בבקשה, ואין צורך בקיום דיון, שכן לא הוגש תצהיר נגדי, ומסקנתי היא שדין הבקשה להידחות, גם בהינתן העובדות המוצהרות על ידי המבקשים.

3.         ההסבר שניתן בבקשה לביטול פסק הדין באשר לאי הגשת התשובה לבש"א 8334/04 אינו בעל משקל. העובדה, כי בא כוח המבקשים המתין להחלטה בבקשה ליתן לו ארכה להגשת התשובה, אינה מצדיקה את אי הגשת התשובה. משסבר בא כוח המבקשים שלא ניתנה החלטה בבקשה לקבלת ארכה, היה עליו לפנות לבית המשפט ולברר זאת. אם היה עושה כך, היה נוכח כי למחרת הגשת בקשת הארכה כבר ניתנה החלטה. מי שמבקש ארכה לעשיית מעשה, במיוחד כאשר הבקשה עצמה מוגשת לאחר שחלף המועד לעשיית אותו המעשה, אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים, לא לעשות דבר ולהמתין עד בוש. מה מנע מבא כוח המבקשים להגיש את תשובתו לבש"א 8334/04 מיד כאשר זו היתה מוכנה בידו (לדבריו ביום 26.2.05) גם אם טרם קיבל את החלטת בית המשפט בבקשת הארכה שהגיש?

המסקנה היא, שאין בידי המבקשים הסבר מניח את הדעת לאי הגשת התשובה לבקשה לסילוק על הסף. אכן, אין במסקנה זו, כשלעצמה, כדי לחרוץ את גורל הבקשה לביטול פסק הדין, שכן הבחינה העיקרית תתייחס לסיכויי המבקשים להדוף את הבקשה לסילוק תובענתם על הסף. היה ויתברר כי יש למבקשים סיכויים כאלה, כי אז במקרים המתאימים ניתן למחול על המחדל שבאי הגשת התשובה במועד, בדרך של פסיקת הוצאות או בדרכים אחרות, ובלבד שלא ייגרם עיוות דין ויינתן למבקשים יומם בבית המשפט. ואולם, ככל שמחדל המבקשים גדול יותר, הם יידרשו להראות סיכויים טובים יותר לכך שעמדתם לגוף העניין תתקבל. אין להתעלם מכך שלא מדובר במחדל ראשון של המבקשים, שהרי פסק הדין בתובענה הראשונה גם הוא ניתן בהמשך למחדל מצד המבקשים. נראה, כי מדובר בבעלי דין שאינם מקפידים לקיים את החלטות בית המשפט ולאחר מכן מנסים להפוך את הקערה על פיה. התנהלות זו פוגעת במשיבה ומאריכה את ההתדיינות עוד ועוד. במכלול השיקולים הנוגעים לבקשה דנן, יש להתחשב גם בנתונים אלה.

4.         באשר לגופם של דברים - במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, על המבקשים היה להניח תשתית לכאורית לביסוס הטענות שיש להם כנגד הבקשה לסילוק תובענתם על הסף. הם לא עשו כן. בבקשה ובתצהיר שתומך בה, שהוגש בנפרד ובאיחור, לא מצויה אותה תשתית לכאורית כנדרש, לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית.

5.         תובענה לביטול פסק דין חלוט ("משפט חוזר אזרחי") אינה עניין של מה בכך. בקבלת תובענה שכזו יש משום פריצת עקרונות יסוד שחשיבותם רבה, שעניינם בסופיות ההליכים המשפטיים. פריצה שכזו תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר שיקולי צדק יועדפו על פני שיקולי סופיות הדיון. ככלל, עדות חדשה אינה יכולה להוות עילה לביטול פסק דין סופי. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 155/60 דהרי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד יד, 2148, בעמ' 2149:

"הכלל הוא שגילוי עדות חדשה, להבדיל מהתהוותן של מסיבות חדשות, בעניינים שהיו שנויים במחלוקת בהליכים קודמים אינו מהווה תשובה להגנה של מעשה בית-דין (...). צד שלא הצליח להשיג את מבוקשו במשפט קודם - לא יוכל לנסות את מזלו שנית במשפט חדש בטענה שאחרי המשפט הקודם הוא גילה עדות חדשה שלא היתה ידועה לו קודם. אילו עם כל גילוי של עדות נוספת, אשר לדעת הצד הנוגע בדבר היא עשויה להשפיע על תוצאותיו של משפט שנגמר קודם לכן, היו מרשים לפתוח את הענין מחדש, לא היה אף פעם סוף להתדיינות ...".

המקרה המובהק המקים עילת תביעה לביטול פסק דין חלוט הוא כשאר נטען שפסק הדין שמבקשים את ביטולו הושג במרמה (ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג, 449).

עם זאת, הוכרה בפסיקה האפשרות העקרונית לבטל פסק דין גם בשל עילות נוספות, ובעיקר בשל גילוין של ראיות חדשות. יצוין, כי אכן מדובר בהכרה עקרונית באפשרות זו, שכן למיטב ידיעתי האפשרות האמורה עדיין לא יושמה בפועל. לסקירת הפסיקה בנדון ראו ע"א 4682/92 עזבון שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח', דינים-עליון, כרך סד, 237.

מכל מקום, כאשר מדובר בטענה לגילוין של ראיות חדשות, הכוונה היא: "למקרים שבהם לאחר שניתן פסק דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין" (שם, סימן 5 לפסק הדין).